תחילה (20.2.10)

  תְּחִילַה, חַשָפְנוּ אֶת מוּמֵינוּ – לַהֲטוּטָנוּת מִילִים,לוּלְיָיניוֹת – שִיקוּיֵי מַרְאָת פְּלָאִים,  בְּפַנַסֵי קְסָמִים הִקְרָנְתִי אֶת חָיַי מוּלְךָ. בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ, אֲנִי סַך כּל עָבַרַי. אַתָּה נוֹשֵם שָקֵט כּל כָּךְ לִיבְּךָ פּוֹעֵם סַמוּךְ סַמוּךְ לִפְעִימוֹת לִבִּי בּינַם מַפְרִיד רַק קִיר הַגָב. כַּמָה קָרוֹב פִּתְאוֹם הוּא הַכְּאֵב קָרוֹב רוֹעֵד עַכְשָיו (בֵּין זְרוֹעוֹתַי). לי.